1וזה וכו׳ דק״ל הרי כבר כתיב לעיל מעשה המנורה ומשני דאה״נ דקרא יתירה הוא דקמ״ל שהראהו וכו׳:2מקשה בטדי״ץ וכו׳ כבר פירש״י לעיל בפרשת תרומה מהו ל׳ מקשה. ומיהו הכא אצטריך משום דכתיב מקשה זהב ולכאורה אין הלשון נמשך ונקשר יפה דמקשה קאי על פועל מלאכתה וזהב קאי על איכות הדבר שממנו נעשית ומש״ה מפ׳ דשפיר נקשר דר״ל עשת של זהב והעשת קרוי מקשה ע״ש הקשת הקורנס שצריך להקיש בו לפשט איבריה:3עד יריכה עד פרחה יריכ׳ וכו׳ איכא למידק בלשון רש״י למה ליה להעתיק בכאן כל התיבות הללו של הפסוק הואיל ולא בא כאן אלא לבאר מהו יריכה והכי הול״ל יריכה היא השידה וכו׳ ובשלמא בדיבור דלקמן ניחא דכוונתו לפ׳ המשך הכתוב אבל הכא נרא׳ טרחא שלא לצורך. ועוד שכבר ביאר בפרשת תרומה מהו יריכה. ונראה שהרגיש רש״י בלישנא דקרא דכתיב עד יריכה עד פרחה בלשון יחיד. וק׳ שהרי הוו לה ג׳ רגלים וגם פרחים הרבה והול״ל עד יריכה עד פרחיה. ומשני יריכה היא השידה וכו׳ כלומר בשלמא יריכה לא ק׳ מידי דלאו ארגלים קאי אלא על השידה שעל הרגלי׳ אבל פרחה קשיא ולכך מפ׳ בדבור שאח״ז שלא כוון הכתוב כאן לספר תוכן מעשה המנורה שא״כ היה כתוב פרחיה אבל לא אתא למימר אלא שכלה מקשה מאבר גדול עד אבר קטן שבה ולפיכך כתב פרחה דקאי על הפרח היותר קטן שבכלם:4כמראה וכו׳ כמו שנאמר וכו׳ אף על גב דההוא קרא כתיב בתר ארון ושלחן ומנורה רש״י ס״ל כמ״ד דלא קאי אלא אמנורה דמינה סליק וכמ״ש רש״י גופיה בפ׳ תרומה. ואין להק׳ דא״כ אמאי כתיב בתבניתם לשון רבים. דקאי על המנורה וכליה. אך ק׳ דא״כ למה לי וזה ללמד שהראהו הקדוש ברוך הוא וכו׳ כמ״ש רש״י לעיל הא כתיב כמראה וכו׳ ותרתי למה לי. וי״ל דחד על תבניתה וצורתה וחד על שיעורה ושיעור כפתוריה גביעיה ופרחיה ושיעור החלק שבה וכיוצא. ושוב מצאתי במדר׳ וזה מעשה המנורה מלמד שראה אותה ד׳ פעמים ראה אותה עם שאר כל הכלים ושכח וראה שנית מיכאל עומד וממשיח בה וראה אותה נעשי׳ וראה אותה עשויה ע״כ ולפי״ז א״ש דצריכי ריבויי טובא. וא״ש נמי בתבניתם דכתיב התם דקאי על מה שראה אותה עם כל הכלים:
